יש בעולם שני סוגים של חתולים,
הסוג האחד, הוא זה שאנחנו פוגשים על ספסלי רחוב,
בכורסאות בתוך מכבסות, או במרכז החוגים.
לפעמים הם גם חונים על גדר אבן או בקרבת השווארמה המקומית.
מה שמאפיין אותם הוא תחושת בטחון אינסופית,
הם יושבים, מכובלים, נינוחים ושבעים למראה, ושום דבר לא מזיז אותם ממקומם.
הם פה, אתה האורח, ותגיד תודה שהם לא מבקשים ממך שכר דירה.
מקסימום תקבל מהם מבט אדיש ואגבי, אם הם לא ישנים כרגע.
בצד השני, יש את החתולים שאנחנו פוגשים ליד הבית, בדרך כלל בקרבת פחי הזבל,
אלה שנבהלים ובורחים, גם אם לא התכוונו בכלל,
אלה שכל רחש מטריד אותם,שהם אוכלים ושותים עם אוזן זקופה תמידית,
חשים שקיומם מאוים כל הזמן.
מה ההבדל בין החתולים הללו ?
הרי שניהם חתולי רחוב, לא מדובר בחתולי בית מפונקים,
איך סוג אחד מתנהל כמלך בממלכתו, והשני כעבד מפוחד ?
ההבדל הוא במערכת האמונות שלהם,
החתולים מהסוג הראשון, זוכרים את הגנטיקה וההסטוריה המפוארת שלהם,
הם אולי חתולים עכשיו,אבל בתוכם פנימה הם אריה,
קטן, שונה, אבל אריה.
ובאמת, מי יחשוב להטריד אריה כי הוא יושב לו בכסא ?
הזן השני, מצולק, ההסטוריה שלו ושל בני משפחתו מדורי דורות,
רצופת רדיפות, הכאות, אולי גם סקילה,
זה מה שנמצא בזכרון שלו,הוא מאמין שאלה החיים שהוא נדון לחיות.
אלא שגם בהם, באותם בעלי ההסטוריה הכאובה,
יש אריה פנימי,
הגנים שלהם אותם גנים,
ההבדל הוא שהם מכוסים בפצעים כואבים.
וככה גם אנחנו,
בני האדם,
לכולנו יש אפשרות אמיתית להיזכר במלכותנו,
להיזכר בזכות שלנו מלידה להיות יוצרי מציאות,
להיות מלכים שיוצרים את חייהם בלי פחד,בלי איום, בלי עבדות.
ראשית, עלינו להיזכר,
שנית לרפא את הפצעים,שלנו, ולפעמים גם את של אבותינו הקדומים,
וככה לחזור לבסיס, למלכות.
תטא הילינג מזכירה לנו את זכותנו מלידה להיות מלכי המציאות שלנו,
ומאפשרת לנו ברכות ובתוך ים של אהבה,לרפא את הפצעים,
את הפחדים, את ההסטוריה הכאובה,
ולהחזיר לעצמנו את האריה שאיבדנו בדרך.